החלטה בתיק רע"א 8878/03

1.        המנוח, מר יעקב אפשטיין ז"ל (להלן-"המנוח"), המשיבים מס'  5 ו- 6- שהיו הבעלים במשותף של נכס מקרקעין- והמבקשת, חתמו ביום 5.6.91 על הסכם קומבינציה (להלן-"ההסכם"). משנפטר המנוח באו תחתיו יורשיו, המשיבים מס' 1- 4.  חילוקי דעות שנתגלעו בין בעלי הדין בעניין ההסכם הועברו להכרעת בורר, דן יחיד, לפי תניית בוררות שבהסכם. ביום 18.2.1997 נתן הבורר פסק חלקי וביום 9.9.02 נתן פסק סופי שתוקן בהחלטתו מיום 9.10.02 (להלן-"פסק הבורר"). המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו לבטל את פסק הבורר; המשיבים מס' 1 - 4 והמשיבים מס' 5 ו-6, הגישו שתי בקשות לאשר את פסק הבורר. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' גרסטל), בפסק דינו מיום 26.8.03, דחה את הבקשה לבטל את פסק הבורר ואישר אותו. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על פסק הדין.

2.        המבקשת סמכה את הבקשה שהגישה לבית המשפט המחוזי בעיקר על עילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968: "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו עוד ערעור". לטענת המבקשת, אחרי שנסתיימו הליכי הבוררות, בחודש אוגוסט 2002, התברר לה כי הבורר היה בעבר עורך דינו של המנוח. בכך הפר את חובת הנאמנות כלפיה ומתקיים חשש ממשי למשוא פנים. לדברי המבקשת, הפנה בא כוחה את הבורר לכך, מייד עם גילוי עובדה זאת, ועל כך השיב הבורר במכתב מיום 17.10.02: "הריני להודיעך כי ייצגתי את אפשטיין [המנוח] בתיק פלילי, לפי מיטב זכרוני, לפני למעלה מ- 40 שנה". בעקבות פניה נוספת השיב הבורר, במכתב מיום 21.11.02, כדלקמן:"בראשית דרכי כעו"ד, לפני למעלה מ- 40 שנה, יצגתי את יעקב אפשטיין ז"ל בתיק פלילי. המגע המקצועי ביננו נמשך זמן קצר ומאז לא היה ביננו כל מגע, עד לראשיתה של הבוררות...למיטב זכרוני, הייצוג האמור עלה בשיחה בין כל הנוגעים בדבר, כקוריוז, בראשית הבוררות. כל הטענות על הטית דין בגלל הקשר האמור- הן עורבא פרח".

3.        דין הבקשה להדחות.

           מתשובת הבורר, הסיק בית המשפט המחוזי כי "הקשר המיוחס לבורר - לאו קשר הוא. אפיזודה חד פעמית, עשרות שנים קודם לבוררות-אינה יכולה להכנס להגדרת 'קשר' של בורר עם אחד הצדדים". לדברים אלה של בית המשפט המחוזי אני מסכים. גם אני סבור כי ייצוגו של המנוח על ידי הבורר כ- 40 שנים לפני הבוררות אין בו כדי לבסס חשש למשוא פנים. יתר על כן, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה גם מן הטעם שמצא, על פי הראיות שהובאו לפניו, כי הבורר הביא לידיעת בעלי הדין את עובדת היכרותו עם המנוח, אולם איש מבעלי הדין לא ייחס לכך חשיבות וגם המבקשת לא העלתה טענה כלשהי נגד כשרותו של הבורר. עוד קבע בית המשפט כי המבקשת השתהתה בהעלאת טענתה בעניין הייצוג. לדברי המבקשת, נודע לה על כך ביום 26.8.02 אולם רק כחודש ומחצה לאחר מכן, פנתה אל הבורר בעניין זה ואילו פנתה במועד ניתן היה להשהות את נתינתו של פסק הבוררות עד לבירור השאלה. זאת ועוד, כפי שקבע בית המשפט, גם לא הזמינה המבקשת את הבורר לעדות ודי בכך כדי לתמוך במסקנה כי המבקשת לא ייחסה לעניין זה חשיבות.

           מסקנותיו של בית המשפט המחוזי מקובלות עלי ולא מצאתי מקום להתערב בהן. יוער כי בכך גם מתייתר הדיון בשאלה אם ניתן לבטל פסק בוררות על פי העילה שבסעיף 11(1) לחוק, אף על פי שעילה זאת לא פורשה בין עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק. (ראו דברי ברע"א 3017/97 - י.מושקוביץ חברה לבנין נ' מ.ר.פ.ר בניה, פ"ד נא(3), 745 בעמ' 748-749 וברע"א 3788/02 ציון ואח' נ' מדר אליהו, תקדין-עליון 2002(3), 1797).

4.        הבקשה להרשות ערעור נדחית.     

           ניתנה היום, י' במרחשון תשס"ה (25.10.04).

                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: